<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ל'</h1>
<h2>דף כז.</h2>
מעשה היה בבית ר' שהיתה קדירה של מי חלב מבשלת אצל יורה שבה בשר, ובא אחד ולקח ממי חלב וזרק לתוך היורה של בשר. ואמר הש"ר מאחר שמי חלב אינו כחלב לגבי בשר בחלב ופטור המבשלו, אלמ' אין בו כ"א איסור דרבנן במי חלב, ואפי' יש ביורה פחות מס' נגד מי חלב, ירבה עליהם מים ומבטלן דאיסור דרבנן בתערובת מרבה עליו ומבטלו, היכא דליכא למיגזר אטו דאוריתא, כדאמר' בשמעת' די"ט [ד' ע"ב] גבי עצים שנשרו מן הדקל בי"ט מרבה עליו עצים מוכנים ומסיקן, ופריך תלמוד' והא אין מבטלין איסור לכתחלה, ומשני ה"מ בדאוריתא אבל בדרבנן מבטלינן. ורבי' יהודה ממגנצא או' דכל איסור דרבנן בכלי חרס, כגון דאיכ' חד איסור ביותר בתרי של היתר דהוי בטיל מדאורית', אלא דרבנ' אסור אפי' בכלי חרס מגעילו ברותחין, ומביא ראיה מירושל' דסוף מסכ' תרומו' [פי"א ה"ד] תני רב תחליפא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה ברותחי' ודיו. א"ר בא ואין למדין הימינה לענין נבילה. א"ר יוסי קשיתה קומי ר' בון תרומה בעון מיתה ונבילה בלאו ותמר הכי, א"ל כמאן דא' מאיליהן קיבלו את המעשרות, פי' אפי' בימי עזרא לא נתקדש הארץ וקיבלו עליהן מאיליהן את המעשרות, אלמ' כיון דאיסור' דרבנ' הוא מצי מגעיל בחמין. ותהי בו הש"ר, דא"כ קדירות בפסח אמאי ישברו בפ' כל שעה [ל' ע"א], כיון דבדאורית' חד בתרי בטיל בפ' גיד הנשה [צ"ח ע"ב] גבי זרוע בשלה, א"כ אמאי ישברו יגעילו ברותחין, וא"ת בדאורית' שני, א"כ אמאי צריך אפי' הגעלה ניבטיל ברובה כדין תרומת חוצה לארץ בר"פ עד כמה [כ"ז ע"א] א' שמואל תרומת חוצה לא' בטלה ברוב, וכן רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו. ואו' הש"ר דעל ג' עמודין הדבר עומד, דאמ' היכ' דאיסור דרבנ' מובלע בקדירה כגון שהיה איסור דבדאורית' בטל, דההיתר היה יותר כפלים, והוא אסור בדרבנ' דאינו בטל עד שיהא ההיתר עודף עליו בס', כיון דאיכ' למיגזר בהאי קדירה גופה אי נישרי האי אתי נמי לשרויי איסור דאורית', אינה מותרת אפי' בהגעלה דאיכ' למיגזר אטו דאורית', אבל איסור דרבנ' דליכ' למיגזר דלעולם לא יבא לידי איסור דאורית', כגון תרומת חוצה לארץ דבחוצה לארץ לעולם לא תהא אסורה כ"א בדרבנ', להכי סגי דנוקי אשיעור' דאורית'. וכן מוכ' בר"פ כל הבשר [ק"ד ע"א] דמייתי הת' חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצה, א"ל אביי בשלמ' אי אשמעי' חלת חוצה לארץ בארץ דאיכ' למיגזר אטו חלת הארץ דאורית' ולא גזור, איכ' למישמ' מינה, אלא בחוצה לארץ משום דליכ' למיגזר הוא, אלמ' דחלת חוצה לארץ בחוצה לאר' דליכ' למיגזר, ואותה נמי בטלה ברוב, אבל בארץ דאיכ' למיגזר לא. וההי' דירושלמי דמס' תרומ' אע"ג דהוא מדרבנן השת', יש להחמיר יותר, כיון דיכול להיות שיבא לידי איסור דאורית' לכשיבוא משיח במהרה בימינו ויתקדש הארץ כבראשונה, לכך אין לדונה כדין תרומ' חוצה לארץ אפי' בזמן קדושת הבית, דהת' ודאי בטילה ברוב, דלעולם לא יבא לידי איסור דאורית', ובארץ לא נבטלנה ברוב משום שיאמרו אישתקד מי לא בטלנו ברוב השת' נמי נבטלה, ובשביל זה החמירו ולא שרו אלא בהגעלה דבהגעלה ליכ' למיגזר כולי האי דהוא חומרא. ומק' מצאתי כתו' בשם הש"ר שהיה מתיר להגעיל קדירות חרס שאינן בני יומן מק"ו מההי' דירוש' דסוף תרומות, ומה הת' דבני יומן נינהו ופלטי איסור' שרי בהגעלה כ"ש נותן טעם לפגם דבדיעבד מותר ושרי בהגעלה דלכתחלה דידיה נמי לא אסר אלא מדרבנן.
